סודות של אנשים רזים

כשמשהו לא עובד, אחד הדברים החשובים זה ללכת ולראות איפה כן עובד.

הבאתי לכם כמה עקרונות של אנשים רזים שאספתי במהלך השנים,

מוזמנים להוסיף בתגובות למטה משלכם.

לאחר שמבינים איך אדם רזה מתנהג, נרצה ללמוד את התנהגותו ולתכנת אותה בתוכנו.

אפשר לומר כי הדבר המרכזי בהתנהגות של אנשים רזים,

זוהי הקשבה מחוברת לתחושות הגוף ולא לראש או לרגש שצורח “אני חייב לאכול עכשיו”!!!


אז קדימה לסודות :

1. אנשים רזים מרוכזים בתחושה שתהיה להם אחרי האכילה והיא זו שמניעה אותם האם לאכול או לא לאכול, מתי בפעם האחרונה חשבת על איך האוכל ירגיש בבטן שניה לפני שאכלת אותו?

אנשים עם אכילה לא מאוזנת מתרכזים בסיפוק המיידי, ברגע הזה, אני חייב משהו עכשיו! אצל רזים מטבעם המוח יקפוץ שנייה , באופן אוטומטי לתחושה של אחרי.

2. אנשים רזים משאירים כמעט תמיד משהו בצלחת, כי הם מנהלים את האכילה שלהם דרך תחושות הגוף ולא דרך הראש.

כשהגוף מוביל את התחושה הכמויות ישתנו בהתאם לצרכי הגוף ולכן גודל המנה שאוכלים משתנה בהתאם לצרכי רעב ושובע.

יתכן שהמנה שלקחו מספיקה, יתכן שהם יצטרכו לקחת תוספת ויתכן שהם לקחו יותר מדי,

הם נותנים לשובע לעשות את העבודה בשבילם, כך שב2/3 (בערך) מהמקרים משהו יישאר בצלחת.

3. אנשים רזים אומרים לא לאוכל כשהם שבעים, תמיד נעים להם להגיד לא, אפילו אם מישהו טרח והכין,

וגם אם מישהו יחשוב או יעיר להם שהם רזים מדי, או שהם אוכלים פחות מדי, או שכדאי שישמינו קצת.

הם קשובים לגופם הרבה יותר מלקולות האחרים.

4. אנשים רזים ייתיחסו לאוכל כמו שאת מתייחסת לצורך בלהתפנות. יש לחץ בשלפוחית, מתפנים, רגועים וזהו.

רעבים, אוכלים, שבעים וזהו, בלי שום מטענים רגשיים, אשמה או ביקורת.

5. אנשים רזים מחוברים לתחושות הרעב והשובע שלהם, בעזרת כמה כלים פשוטים גם את יכולה לעשות את זה.

6. אנשים רזים נהנים מהאוכל שהם אוכלים ואם הוא לא טעים להם הם פשוט מפסיקים לאכול. 

בפעם הבאה שאתם אוכלים בדקו איך הטעם משתנה אחרי נקודת השובע. ועד כמה ההנאה שלך פוחתת.

יש לכם עוד רעיונות להתנהגויות של אנשים רזים?

כיתבו לנו למטה.

שתפו...

תגובות

Comments

  1. אני לא כל כך מסכימה איתך:)
    אני מכירה אנשים רזים שלא מפסיקים לאכול ולנשנש ולא עולים אפילו בגרם
    אני מכירה אנשים רזים שבכלל לא רוצים לאכול וגם לא אוכלים בכלל (אולי ביס ליום)
    אני מכירה אנשים רזים שמסתפקים בשתיים שלוש ארוחות ליום.
    ואני מכירה אנשים רזים שחיים רק על נשנושים.
    אז המסקנה היא שכל אחד יבנה לעצמו את התפריט שלו ורצוי שיהיו שם חומרים בריאים והכי חשוב לוותר לגמרי על נשנושים כי הם שורש כלל רע. (שמת לב כי רוב המבצעים בסופרמרקטים הם על כל מיני צ’יטוס ודוריטוס וביזלי ועוד כאלה?)

  2. אני דוקא חושבת שאנחנו מאד מסכימות:). אי דיברתי על חיבור לתחושת גוף ומתוך החיבור הזה יתכנו כל מיני התנהגויות אכילה ומעניין לבדוק את תחושות הגוף של כל מיני הרזים שהזכרת ואם הם באמת רזים שגדלו רזים והמשיכו רזים, ולא מנסים להקפיד ולרזות. והמסקנה שלך אכן מצויינת דרך הקשבה לגוף כל אחד יכול לבנות את התפריט וזמני האכילה שמתאימים לו .
    ושמתי לב… זו הדרך של התעשיינים להמשיך את ההתמכרות שלנו .

  3. לפי דתי יש משהו שבגנים. אני מוריד ומעלה לסירוגין, אך להחזיק משקל אחרי מאמצים והרעבה לא הצליח לי, כי הכול חוזר כפי שהיה. הייתי אצל מספר דיאטטיקניות, אך לבסוף אחרי אכזבה שלה ושלי, נשארים עם עודף משקל
    יש אנשים שיכולים לאכול כל מה שבא להם ועדיין לא יוסיפו גרם אחד. לאומתם יש אנשים אחרים שכל גרם שאוכלים, מוסיף למשקלם. לכן חבל על כל המאמץ, חייבים להשלים שקיימים אנשים חכמים יותר, עשירים יותר ,ורזים יותר !!!!!

    סוף דבר
    שמחה שינפלד

  4. בת שבע רבי says:

    כשאנשים רזים מגיעים לאירועים שיש בהם הרבה אוכל והרבה סוגים של אוכל הם בוחרים בקפידה מה שהם אוהבים במיוחד או שהם אוכלים ביס או שניים מכל סוג וזהו. נראה לי שהם לא מתלהבים מאוכל….

  5. אפרת says:

    בתור אמא לשלושה רזה,אני יכולה להוסיף שהשינוי יתחיל מגילתהסופר שלכן. ונכון כל מה שאמרת שם למעלה. אני אוכלת כשאני רעבה ,אני זורקת שאריות של הילדים ולא אוכלת אותם,ונדבר האחרון הכי חשוב זה שאוכל לא בילוי (מסעדות)בשבילי..
    בקניות הבאות שימו לב למה שניכנס לעגלה..

  6. גבי says:

    מסכימה עם כל מילה, תודה!

  7. דבי says:

    האנשים הרזים שאני מכירה,פשוט עושים תרגילים כל הזמן כדי להמנע מאוכל בצוותא ומאוכל בכלל.
    הם מעסיקים עצמם כל הזמן בכל מיני דברים,גם בדיבורים רבים עם אחרים,רק לא לאכול…
    דואגים להגיע בין האחרונים לשולחן ואז להעסיק עצמם בדיבורים יזומים במקום לאכול וכשהם מארחים,הם מעסיקים עצמם במטבח בשטויות,העיקר לא לאכול עם כולם,
    אני עוקבת אחריהם כבר מעל 20שנה,משוכנעת באבחנה שלי,על אף שהם תמיד יכחישו אותה,אך אני צופה בהם מן הצד(כשאני זוללת ללא גבול).
    שמתי לב שהם כל כך דואגים להעסיק עצמם בריצה אחרי דיבורים עם אחרים במקום לאכול,עד שהכל נגמר בלעדיהם ותמיד הם ייצאו בנצחון אחרי המלחמה המוסתרת שניהלו.
    והשמנים יאכלו עוד ועוד…

Speak Your Mind

*