אכילת יתר זה פשוט דבר גאוני

אכילת יתרלכל התנהגות שלנו יש כוונה חיובית

לכל התנהגות? זה אולי נשמע קצת מוזר

אבל כן. לכל התנהגות יש כוונה חיובית עבורנו.

ותמיד, אבל תמיד!

את עושה את הטוב ביותר שיכולת

נכון לאותה סיטואציה , ככה זה.

הבנה חשובה

ההבנות האלה מנטרלות את החרטות,

תחושת הפיספוס וההלקאה העצמית

כי ביננו אף אחת מהמילים שלמעלה לא מקדמות לשום מקום

לפעמים נראה לך שאם רק תגידי לעצמך שלא עשית מספיק

ושאת יכולה יותר ושלא היית מספיק טובה

ושהתוצאות שהשגת גרועות ושאת תמיד לא מצליחה

זה בטח יעזור לך להשתפר.

אבל האמת היא, שזה פשוט לא עובד ככה.

תחשבי רגע על ילד שמרביץ, אם תגידי לו שהוא דפוק שהוא מרביץ

האם זה יגרום לו לשפר את דרכיו?

כנראה שלא. סביר להניח שהוא ירביץ עוד יותר.

ככה גם עם הלקאה עצמית. היא פשוט לא עובדת.

אז מה כן עובד?

את בטח שואלת את עצמך עכשיו

איך תוכלי להשתפר אם לא תגידי לעצמך שאת לא גרועה?

הדוחות המשתפרים מעצמם

לפני כמה שנים, בדקתי דוחות שמגישם סטודנטים

ההנחיה הייתה, רק להעצים את הטוב

אני זוכרת ששאלתי את עצמי, שניה. אבל יש כאן מלא טעויות

מה.? אני לא אגיד שום דבר, לא אתקן אותם.

איך הם יצליחו להשתפר וללמוד?

אבל ההנחיה הייתה להעצים את הטוב

ונדהמתי לראות שתוך תקופת זמן קצרה

הטוב השתבח והדוחות נעשו יותר ויותר טובים ומדויקים

וכל זה, בלי מילת ביקורת אחת, רק עם העצמה.

אכילה, כעס, אכילה, כעס, אכילה, כעס…

חלק גדול מהנשים שמגיעות אליי מגיעות ממש כועסות

הן כל כך כועסות על עצמן

שהן לא מתמידות, שלא מצליחות, שלא עומדות בהחלטות שלהן

הן כועסות על הקינוחים במסעדות, על הבעל שמביא לחמניות הביתה

על העבודה שנותנת שוקולדים במתנה, על הילדים שמשאירים שאריות

ובעיקר כועסות על עצמן שהן אוכלות יותר מדי.

והכעס… לא ממש עוזר רק גורם להרגשת אומללות

והרבה פעמים לאכילה נוספת.

מה הכוונה החיובית של האכילה?

החלק הזה בתוכך שמריץ אותך לאוכל וגורם לך לאכול

יותר ממה שהגוף שלך צריך, הוא חלק נהדר, הוא מדהים!!!

החלק הזה נמצא בתוכך כבר כל כך הרבה זמן

והחלק הזה, למרות שאת רגילה לכעוס עליו

שומר ומגן עלייך.

החלק הזה נתן לך דרך האכילה את כל הדברים שרצית ולא קיבלת

הוא תמיד היה זמין עבורך ושמר עלייך

שלא תרגישי אומללה, מתוסכלת, עצובה, כועסת, פגועה

הוא היה חבר שלך כל כך הרבה שנים

את יכולה להבין את זה?

אני יודעת שלהרבה נשים החלק הזה קשה מאד להבנה

הן מתעצבנות שאני אומרת להן שלאכילת יתר שלהן יש כוונה טובה

אבל תחשבי על זה, החלק הזה שגורר אותך בכל פעם לאכול

רוצה רק לשמור עלייך, וברגע שתביני את זה

ותצליחי להודות לו באמת מבפנים, הריפוי יתחיל.

להבין שהחלק הזה בעדך ולא נגדך, זו הבנה מאד חשובה

ופעמים רבות מאד מרגשת

כי החלק הזה ששלח אותך לאכול, הוא מנגנון הגנה גאוני

שעוזר לך אל מול הקשיים.

מה כבר יכול להיות טוב בכל האכילה הזאת?

אצל רינה הוא ממש משמש מאהב, היא מגיעה לביתה השקט

מתחילה לפתוח חבילות ממתקים ובמקום להרגיש בדידות היא עושה לעצמה חגיגה.

“הוא תמיד שם”, היא אומרת. “בניגוד להרבה אחרים שלא נמצאים עבורי כשאני צריכה”.

לשרית זה מפגן של התמרדות וכוח. שנים לא נתנו לה להביע את הרצון שלה

ובכל ביס היא מפגינה נוכחות ומשמיעה את קולה. האכילה נותנת לה ביטוי.

אצל גלית האוכל הוא נתינה. זו הדרך היחידה בה היא נותנת לעצמה, כי בשאר הזמן

היא פשוט נותנת כל כך הרבה לאחרים ונשארת מרוקנת. אז כדי לאזן את המערכת ולהתמלא

היא אוכלת.

לנורית האוכל נותן חופש, היא לא מוכנה לחיות עם גבולות ואיסורים וכהיא אוכלת כל מה שהיא רוצה

היא פשוט מרגישה חופש.

אצל שחר הסיפור ממש לא מודע, וכשהיא הבינה את זה , זה גרם להפתעה גדולה, אבל שחר

אוכלת, כדי להשמין, (מוזר נכון?) כשתשמין אף גבר לא ירצה אותה וכך תשמור על שלום המשפחה.

האכילה מונעת משחר לבגוד בבעלה.

את עדי האוכל פשוט מרגיע כשהיא מגיעה לחוצה ומוטרדת מהעבודה ומהילדים ומהמינוס בבנק.

אז במקום להרגיש את החרדות שלה, היא אוכלת, מתפוצצת, מטושטשת מעט ונרדמת.

אני יכולה להמשיך ולמלא דפים על דפי דפים לגבי המשמעויות שיש לאוכל ולאכילה עבור אנשים.

אבל נראה לי שהבנת את הרעיון.

תחשבי כמה דברים מדהימים האוכל מאפשר לך

האכילה אולי היא הדבר הכי נורמלי בתוך כל ההלקאה העצמית הזאת

היא רק פשוט לא מאוזנת.

אז איך מאזנים את האכילה?

קודם כל מסכימים לשהות רגע עם המשפט שלאוכל יש כוונה חיובית עבורך

שהחלק הזה בתוכך שהולך לאכול יותר מדי, רק רוצה טוב עבורך

ואז מבינים מה החלק הזה רוצה בשבילך, ממה הוא מגן עלייך?

מה האכילה מאפשרת לך? מה היא נותנת לך?

ואז…

אומרים לה תודה

מוצאים רגע, להודות לחלק הזה שכל החיים שמר עלייך והגן עלייך.

בואי נשחק משחק

אחרי שמצאת לך רגע להודות לחלק הזה בתוכך

בואי נשחק משחק.

חישבי מה האכילה מאפשרת לך?

מה את מרוויחה מלאכול, מה את מרוויחה מלהשמין או מלהישאר שמנה

ועכשיו ברוח המתנה שנותן לך האוכל, מיצאי לו שם.

נניח שהוא מאפשר לך רגיעה, אז את יכול לקרוא לחלק הזה בתוכך רגיעון

את יכולה גם לקרוא לו פשוט ציון. העיקר שנדע עם מי אנחנו מדברות

אז כיתבי לי למטה, מה החלק מספק לך ומה שמו

תכלס, זו ממש לא את

רק חלק קטן מתוכך השלמה והנהדרת.

אז קחי לך רגע לחשוב וכיתבי בתגובות למטה

מה הכוונה החיובית של האכילה שלך?

שתפו...

תגובות

Comments

  1. שירה גינזבורג says:

    היי נטע. זה מענין כי בדיוק הבנתי את זה אחרי אחת מהילולת הגלידות שלי. והבנתי שבשבילי הילולת הגלידות היא ניתוק מכעס על מישהו שעבדתי איתו בעבר ןכבר יות ר מחצי שנה לא מפסיק להטריד אותי. וכשאני מחסלת אריזות “בו אנד ג’ריס” בלי הכרה… אני פשוט לא נבהלת ממנו ולא כןעסת עליו שוב. הוא. הסיפור שלו לא נוגע בי לזמן מסוים.

    • הבנה כל כך חשובה ואני בטוחה היא תקדם אותך !!! עכשיו צריכים למצוא דרכים חדשות להרגיש מוגנת ברמה הלא מודעת .

  2. יפה פרידמן says:

    נטע גולן את גאון בזה שהצלחת לפצח אצלי את החשיבה על אוכל בצורה חיובית למרות אכילת דברי מתיקה ולא כפי שהייתי חושבת על עצמי קודם קריאת המאמר שלך בצורה שלילית בכל פעם שאכלתי משהו מתוק ולא עמדתי בפיתוי , תודה לך מקרב לב ומקווה ליראות בהמשך בגופי תוצאות טובות בזכות חשיבה חיובית על אוכל שיוכל לעזור לי בהמשך לעקוף את הצורך שלי באוכל לא מזין לאוכל מזין

  3. אבשג ראובן says:

    היי נטע יש המון במאמר זה ,גם אני מרגישה שאני אוכלת מתוך רגש של בדידות, אמא שלי נפטרה לפני 3 שנים ומאז זה קורה לי וקשה לי להתגבר על זה והתחלתי להרפות מתוך כעס שאני לא מצליחה להרזות ובאמת מה שאת כותבת הוא אמיתי ונכון.

  4. אילנה says:

    שלום נטע.
    יכולות להיות כמה כוונות חיוביות, או רק אחת?
    תודה, אילנה

    • בהחלט אילנה, יכולות להיות כמה כוונות חיובית לאכילה. למרות שפעמים רבות שנכנסים עוד קצת פנימה, רואים שזה הכל יושב על צורך אחד מרכזי

  5. רחל שני says:

    אצלי התחילו האכילות הלא מבוקרות לפני למעלה מ-30 שנה. אז נולדו לי תאומים וכדי איך שהוא לאגור כוח כדי לטפל בהם בכל מיני שעות ביממה הייתי צריכה “משהו קטן” ליד הקפה. גם בשתים בלילה, אחר כך ב 4 בבוקר וכו’
    לפני כמה שנים כבר הבנתי שבמוח שלי יש סינפסה חזקה מאוד שמקשרת עייפות וצורך במרץ עם אכילה של משהו אנרגטי ללא כל חשיבה על צרכי הגוף. זה גם יצר אצלי מתח כי לא הרשיתי לעצמי לישון ולנוח, אלא ישר ניגשתי לתחליף שהוא האוכל.
    בחודש האחרון אני נחה המון כי הגב שלי כואב ומאפשר לי לחשוב על הגוף ועל טובתו. גם התיאבון ירד פלאים. 6 קילו השלתי.
    אבל עכשיו שמצב בריאותי משתפר אני מחפשת דרכים לקשור את האכילה עם רצון להבריא. לדאוג לעצמי לאוכל קליל ובריא (מרק, אוכל מבושל, סלטים) כך שהסינפסה הישנה לא תתעורר אצלי שוב. עוזר לי הטיפ שראינו באחד הסרטונים – לקחת כל רגש שעובר אצלנו ולהתרכז בו כמה רגעים לפחות, לא לתת לו לברוח ככה סתם.

Speak Your Mind

*