גילויים חדשים : מה קורה לנו במוח כשאנחנו אוכלים יותר מדי -חלק א

כולנו כבר יודעים שהדיאטה פשטה את הרגל, מתאפקים, מתאפקים ואז ברגע אחד אוכלים את כל הקג’ שעמלנו עליו, כשהתפריט הדיאטטי ומזונות הדיאט פשטו את הרגל, עולה הגישה הפסיכולוגיסטית  או אפילו גישה רוחנית יותר שמדברת על עבודה רגשית עמוקה כדי לייצר איכות חיים טובה יותר בשילוב למידה של אכילה מחוברת לצרכי הגוף. הכול כמובן נכון וחשוב, אך רק חלק מהפתרון. ההבנה של מה באמת מתרחש במוח, מדייקת ועוזרת בהבנת הפתרון השלם.

דר’ פמלה פיק. היא מדענית במכון הלאומי לבריאות וחוקרת בתחום אכילת היתר ההשמנה וההתמכרות לאוכל, היא משלבת מדע עם ראייה הוליסטית רחבה, דר’ פיק חיברה מספר רבי מכר ובשבילי היא מביאה את ההיגיון המדעי שמאחורי תכנית תנו”פה, ולכן אין פלא שהתרגשתי לשמוע את הרצאתה בכנס “הפסיכולוגיה של האכילה” שהתקיים בארצות הברית .
ד’ר פיק אומרת בפה מלא כי אכילה היא התמכרות ומוכיחה את טענתה באמצעות המדע. אני מניחה שאת מיד תגידי, ברור! הרי לך זה ברור שיש התמכרות לאוכל: תחושת חוסר השליטה, והתשוקה הזו לאוכל שמטריפה את המוח אינה יכולה להיות משהו אחר, כל מי שחוותה התמכרות לאוכל יכולה להגיד את זה בפה מלא. אבל העניין הוא שעולם שלם שם בחוץ ולא חווה על בשרו את מה שאת חווה ואומר לך : את רוצה לרזות?. תסתמי.
ולכן ההתבוננות על מאחורי הקלעים של מוחנו, לא רק שמרתקת בעיני, ומסבירה את הפתרונות לכל ראש מתנגד, אלא גם מנטרלת את חווית האשמה האופיינית לרב הנשים שמרגישות לא נוח מול האכילה שלהן.

התגלית
כבר בשנת 2002 הארגון להתמכרויות בארצות הברית את חקר את נושא ההתמכרות לאוכל. באמצעות מכשור מתקדם לסריקות מח השוו בן מוח של מכור לקוקאין לבין מוח של “מכור לאכילה” הממצאים מרתקים : מסתבר כי מוח של מכור לאוכל מתנהג בצורה דומה למוח של מכור לקוקאין. מה שאומר כי אותו מנגנון שמופעל אצל צרכני הקוקאין, מופעל גם אצל האכלנים.

מה זה המנגנון הזה?
יש במוח שלנו אזור שלם שמתעורר כתגובה להנאה. נקרא לו אזור העונג. האזור הזה נדלק למראה שקיעה יפה, חיבוק חם ואוהב… סמים או אלכוהול ומסתבר שגם… עם אכילת שוקולד. עם צריכת הסם, או אכילת השוקולד מופרש מוליך עיצבי – חומר כימי פעיל הנקרא דופמין, הדופמין מתחבר עם הקולטנים לדופמין שנמצאים באיזור העונג במוח וכשמתבצע חיבור בין דופמין לקולטן אנו מוצפים בתחושת עונג מדהימה.

נו, זה נשמע נהדר, איפה הבעיה?
בואי נחזור כמה שנים אחורה, לזמן שבו היית ילדה. בזמנו היית הולכת למכולת פעם או פעמיים בשבוע, קונה ארטיק (שוקולד או בננה) או אוכלת כמה קוביות שוקולד. בתקופה ההיא, אחת לשבוע הופרש דופמין כתגובה לאכילתך, את התענגת מהאושר הזה והמשכת בחייך.
בימינו , מהרגע שבו אנו פותחים את העיניים ועד שאנו הולכים לישון אנחנו מוצפים בסוכרים ובמזון מתועש, לעיתים אנחנו אוכלים סוכר בלי אפילו להיות סגורים על זה שאכלנו סוכר, אנחנו קמים בבוקר אל הסוכר שבקורנפלקס, ממשיכים לאיזה עוגייה עם קוקה קולה בצהריים ממשיכים לפיתה עם משהו ועל הדרך מנשנשים שוקולד. עם סוג כזה של אכילה המוח שלנו מוצף בכמויות היסטריות של דופמין.
עבור המח שלך זה ממש לא הגיוני שתסתובבי לך בסטלת דופמין, ברמה הישרדותית זה ממש לא יתכן שכל הזמן תהי מוצפת עונג ולכן המוח שלך מחליט לעשות סדר ומוריד את רמות הקולטנים לדופמין , כך שלמרות שיש דופמין במערכת הוא לא יפעל .
וכך מתחיל לו סיפור ההתמכרות, ואם בעבר הספיקה לך חתיכת עוגה אחת כדי לחוש את תחושת הסיפוק וההנאה, היום את צריכה עשר חתיכות ועדיין לא מצליחה לקבל את רמת התענוג שהתרגלת אליה.
הדופמין אחראי לתחושת תענוג בכלל ולא רק דרך האוכל, ומכיוון שרמות הקולטנים לדופמין ירדו, את כבר נהנית פחות ופחות גם משקיעה יפה או מחיבוק של אדם קרוב ואוהב. ובעצם היכולת שלך ליהנות באופן כללי יורדת. ואז מה שמספק לך עונג זהו שוב ידידנו הסם, או האוכל. מבדיקות שנעשו ראו הבדל מהותי בין אדם מכור לכזה שאינו מכור למראה שקיעה. אצל האדם המכור כמעט ולא נדלק אזור העונג ואילו אצל האדם הלא מכור אזור התענוג יפרוץ בהורה סוערת.

הקורטקס
בסריקות מח נמצא כי האזור הזה פגוע אצל אנשים מכורים , ומכיוון שהאזור הזה אחראי על תפקודים ניהוליים, עוזר לנו לתכנן, לייצר אסטרטגיה ולשלוט בחוסר הסבלנות ובאימפולסיביות שלנו. קצת קשה לבקש מאדם מכור להשתמש בכוח הרצון כדי להשתנות, זה לא הגיוני ובטח שאינו מניב תוצאות משביעות רצון.

האם המוח בכלל ניתן לשיקום – המוח הפלאסטי ונוירוגנסיס

הידע החדש בתחום מדעי המוח, מראה על מוח גמיש שיכול להשתנות. נוירוגנסיס הוא תחום מחקר שמדבר על היכולת שלנו ליצור חיבורים עיצביים חדשים מה שמייצר נתיבי התנהגות חדשה. מה שאומר שאם בעבר יצרנו הרגלי אכילה לקויים, אנחנו יכולים לתרגל כדי לבנות נתיבים חדשים במוח שייצרו הרגלים חדשים. חשוב להבין כי הנתיבים הישנים לא ייעלמו, אך הם יהפכו לשקטים בעוד הנתיבים שבהם נתחיל להשתמש יעלו עליהם ככל שנשתמש בהם יותר ויותר . אפשר ללמוד דרכים והרגלים חדשים. המוח יכול להיות כל הזמן בתהליכי למידה ובכל גיל. NLP היא שיטה שמייצרת את הנתיבים החדשים האלה בעזרת הדמיון.
אפיגנטיקה
עוד תחום שכדאי להכיר בהקשר לריפוי ההתמכרות . זהו תחום המדבר על יכולת הd.n.a, הגנים  שלנו להתבטא כתוצאה מהרכיבים שנכנסים לגופנו. אנו רגילים להתייחס לגנים שלנו כאל משהו קובע ובלתי ניתן לשינוי ככאלה שקובעים איזה שיער יעטר את ראשנו, או מה יהיה צבע העיניים שלנו. אך מסתבר שיש מלאי שלם של גנים שרק מחכה לפקודה מאיתנו כדי לספר סיפור חדש, במקרה הזה על חילוף החומרים שלנו ושריפת השומן שלנו. אם נזין את הגוף בחומרים הנכונים גנים חדשים יתבטאו שיעזרו לנו לשרוף שומן ביתר יעילות.
באכילת מזון תעשייתי מעובד ומתועש, ישנם גנים שבכלל לא מתבטאים ולעומת זאת כשאוכלים מזון בריא מלא ויטמינים ומינרלים גנים אחרים לחלוטין יתבטאו, יש גנים שרק מחכים לרמזים מאיתנו על מנת להתבטא, אך בגלל מחסור של חומרים חיוניים או  ועודף חומרים מתועשים. הגנים המהממים שלנו פשוט שוכבים להם רדומים ואחרים שגורמים לנו להשמין מתבטאים במקומם. קצת חבל, לא?
לחלק מהמזונות יש את היכולת למגר את ההשמנה, אפשר לכבות או להדליק גנים והכל נעשה על ידי לייף סטייל . אז עכשיו, לא רק שאנחנו יכולות לכתוב את הסיפור שלנו, אנחנו יכולות גם לכתוב את התסריט הגנטי שלנו !!

איך אני אדע אם אני מכורה?
נשים רבות מגיעות אליי בטענה, שהאוכל מטריף אותן, שהוא עושה אותן משוגעות, שהן לא מצליחות להפסיק. כמובן שהן מגיעות מלאות ברגשות אשמה והלקאה עצמית, מכיוון שכולם מסביב אומרים להן, אולי תרגיעי, אולי תסגרי את הפה. פשוט תסתמי את הפה.
מכירה את זה?
לדברי דר’ פיק מנגנון ההתמכרות עובר בירושה מההורים, כבר ברמה הגנטית הם מורישים לך את ההתבטאויות הגנטיות מכיוון שאת אוכלת מזון דומה להורייך וכמובן שאת לומדת מהם את הרגלי האכילה.
ההתמכרות תלויה כמובן גם בסביבה, אם תחיי בשבט נידח באפריקה מן הסתם לא תתמכרי מכיוון שלא תצרכי מזונות ממכרים, אך אם את חיה במאה ה21 – בתרבות השופעת, המלאה “מוצרים מתועשים” ולא ממש מזונות יש לך סיכויים סבירים להתמכר.
האם לכל אדם תהיה בעיית התמכרות? לא. האם לרוב האנשים תהיה בעיה? כן, בהחלט, טוענת ד’ר פיק.
היא מאפיינת את האנשים שיש להם נטייה להתמכר כאנשים חרדתיים ברמות שונות, בעלי פוסט טראומה בעברם וכמובן לאנשים שיש להם בעיה עם התמכרות באופן כללי. אבל גם מדברת על לחץ ומתח האופייני לעולם המערבי ולא דווקא על חרדתיות פתולוגית.

תכלס כל אחת מאתנו יודעת לבד האם היא מכורה או לא ולאילו מזונות.

בפרק הבא אסביר לך אילו פתרונות מציע המדע  על מנת לנטרל את סיפור

ההשמנה ולכתוב סיפור חדש.

מחשבות, גנים, לא ממש משנה, העיקר שזה יעבוד.

בינתיים אשמח אם תשתפי אותנו

מה לדעתך עושה אדם מכור לאוכל? איך אפשר לדעת אם אנחנו מכורים לאוכל?

או איך אפשר לזהות אדם מכור לאוכל. 

 

רוצה לשמוע עוד ולהבין איך מייצרים שינוי 

הקליקי כאן

שתפו...

תגובות

Comments

  1. שולה says:

    הכל טוב ויפה ונשמע הגיוני אפילו מאוד
    אם כך מהו ההסבר לכך שרוב בני האדם כאשר חוו חרדה רזו בצורה מוטרפת אני אחת מהן

    • הי שולה, שאלה חשובה
      התשובה שלי ומעניין מה ד’ר פיק היתה משיבה על זה
      שזה תלוי בעוצמת החרדה. לחץ מתון מגביר רצון לאכילה, לעומת חרדה בעוצמה קשה שתפעיל
      מנגנון fight or flight
      בצורה שכזו שמערכת העיכול תשתתק ולא תחווי רעב.

  2. חנה דבורה says:

    ידוע לי שאני מכורה.
    מדוע שיטת NLP טובה יותר מאשר 12 הצעדים של אכלנים כפיתיים

    • הי חנה דברוה
      שיטת 12 הצעדים אינה טובה יותר או פחות. היא פשוט מתאימה לאנשים מסויימים. אני לא מתמצאת מספיק כדי להשוות בין 2 השיטות. אבל דרך NLP דמיון מודרך מדיטציות ותזונה מתאימה אפשר לייצר שינוי מבני במוח שיאפשר שקט וירידה במשקל לאורך זמן

  3. תודה רבה מאמר יפה וכולו אמת ,אני היתי שוקלת 105 קילו ירדתי 55קילו בשישה חודשים ועכשו אני 74 קילו אחרי ילידת שני ילדים אחרי 4שנים ואני שומרת ורוצה עכשו לרדת 12קילו תוך 9 שבועות בשיטה שלי

  4. שלומי says:

    איפה ניתן ללמוד את שיטת הNLP לעומק??

  5. אורית says:

    תודה רבה על הפוסט המעשיר. מאוד נהניתי לקרוא

Speak Your Mind

*