אוף, כלום לא עובד לי!

נטע גולן דמיון מודרך

אנחנו הולכות יחד להוציא את הילדות מהחוג והיא מספרת לי על הספר החדש שקראה

“חמישה שבועות והכל ישתנה -אני כבר ממש מרגישה את השינוי”.

וכל מה שהיא אומרת נכון : “פעילות גופנית זה ממש חשוב, מעט פחמימות , ארוחות קטנות ומים… זה הרי כל העניין.”

אני מהנהנת, מסכימה עם הכל ויודעת בליבי, ששוב היא לא תצליח ואני רוצה שהיא תצליח, ממש רוצה.

 אבל זה אותו סיפור רק עם תפריט אחר ולכן  יסתיים אותו הדבר.

אני סבלנית, יודעת שהיא תבין, אין כמו הבנה שמגיעה מבפנים

ובדרך נכשלים, מתבאסים, מתייאשים

תהליך טבעי שכזה לשינוי, רק תקופת הזמן משתנה.

ואני מאחלת לה להתייאש כבר, מתוך הייאוש צומח משהו חדש.

השליטה משתחררת ואז.. קורה משהו חדש בתודעה.

לופים של החלטות

אנחנו מחליטים שוב ושוב את אותה ההחלטה

לא מקיימים אותה ויום למחרת מחליטים שוב.

מנגנון כל כך אנושי, כולנו נופלים בו.

 טובעים בלופ אינסופי שמשאיר אותנו באותו המקום

להתבונן במקור:

ואני רוצה להגיד לה שהספר הזה שהיא קוראת, הוא מדוייק ונכון

ושהיא באמת יכולה ובקלות, אבל כדי שהיא תצליח ליישם את מה שכתוב בספר,

היא צריכה לעצור רגע ולהתבונן פנימה:

בסיבות שגורמות לאכילה הזו,

 ברגשות שמושלכים על האכילה,

 בכפתורים שמקפיצים לה מחשבות על אוכל

לבדוק את האמונות הפנימיות שלה,

כך שתוכל לשנות את המחשבות שלה לגבי דיאטה, לגבי אוכל, לגבי עצמה, לגבי היכולות שלה

לגבי מה מגיע לה מהעולם הזה.

מחשבות משמינות

כי המחשבות הן אלה שמפילות אותה מחדש,

ולא סוג הדיאטה או הדיאטנית

וכשהיא תעשה את זה, היא תוכל לבחור בכל דרך תזונתית ותצליח !

אבל איך אני יכולה לשנות בחייך?

כשאני שואלת נשים שעדיין לא מוכנות לשנות הן אומרות לי שהן לא יכולות לשנות כלום

יש משכנתא, בעל, ילדים, מחוייבויות לעבודה.

לעשות את אותו הדבר בדיוק אבל מתוך חוויה ריגשית אחרת

העניין הוא לשנות את התפיסה :

כי כן אפשר לרדת במשקל בקלות – תשאלי כל מי שהצליח ושומר עד היום.

כי כן אפשר לאכול רק בצורה מסוימת –  תסתכלי כמה אנשים עוברים לצמחונות או טבעונות.

כי כן אפשר לעשות תהליך ירידה במשקל מתוך חווית חופש – והרי להישאר שמנה זה הכי כלא שיש.

התחושה והחשיבה מול הפעולות צריכות להשתנות , כך שהפעולה עצמה נעשית קלה ופשוטה

השינוי יבוא מתוך המחשבות והרגש ואז התפיסה תשתנה

את תחזרי לאותו בית, לאותו בעל ולאותם ילדים

אך כשתחזרי מסופקת, עם תחושת ערך ושמחה

 את תרוצי לחבק את הילדים

ולא את המקרר.

אני פוגשת אותה שוב בחוג של הילדות,

הספר הזה לא שווה כלום , היא אומרת.

שתפו...

תגובות

Speak Your Mind

*