הכל בגלל תפוח

הכל בגלל תפוח

זה התחיל בסופר, הייתי רעבה.

לקחתי תפוח, היה נראה לי חינני

הוא היה מעולה, קשה ומתוק

ככה אני אוהבת את התפוחים שלי.

קניתי לי כמה, הביתה.

אתמול בדרך החוצה אל הקליניקה

אספתי אחד לתיק, שיהיה.

יצאתי מהקליניקה קצת יותר מוקדם מהרגיל

בדרך הביתה אכלתי תפוח.

כשנכנסתי הביתה המח שלי זעק

זמן ארוחת ערב יקרה

אבל הגוף טען בעקשנות מרגיזה, אין צורך!

ואז הגיע חוסר השקט לבקר

בדרך כלל אני מאשימה את מצבי הריגשי

מעורערת היום, אולי קצת לא מאוזנת

אבל לא, בחיי שלא, הכל טוב

דברים מסתדרים וקורים בקצב הנכון.

לקח לי עוד כמה שניות להבין,

המוח שלי מרגיש שהפעולה אליה רגיל לא הושלמה

כמו ילד, שלא ירדם עד שלא יקראו לו את הסיפור שלו

ביום שני, המוח שלי רגיל להיכנס הביתה ולאכול ארוחת ערב

אבל היום גם הקדמתי לחזור ועוד אכלתי תפוח

אז בעודי מחממת צלחת ויודעת שאני ממש לא רעבה

ישבתי לרגע, דימיינתי את עצמי אוכלת אותה

ואז קפצתי לסוף הפעולה והכנתי לי כוס קפה.

המוח נרגע, השלים פעולה

הצלחת נשארה מלאה.

מוזמנים לנסות את זה בבית.

לא רעבים, אבל המוח מציק…דמיינו…ותנו קפיצה לקפה של הסוף

ספרו לי על זה, איך אתם סוגרים ארוחה?

 

 

אוכלים נכון חיים נכון

 רוצה ללמוד עוד על המוח שלך וחיבורים שלו לאכילה

הקליקי כאן לפרטים נוספים על הקורס המקיף לירידה במשקל

 

תוכלו להתחבר אלי גם בעמוד הפייסבוק שלי

ולראות אותי יותר טוב בערוץ היוטיוב שלי

 

 

 

שתפו...

תגובות

Comments

  1. כרמלה says:

    שלום נטע

    גאוני !

    בעצם זהו בדיוק העקרון שעל פיו הגוף פועל ומגיב לטראומה:

    אם לא משחררים מהגוף את הטראומה שהוא עצר, אצר וצבר בתוכו,
    היא ממשיכה ”לנדנד” לנו, עד שנאפשר לאנרגיה הכלואה שלה ,להשלים
    את המהלך של מערכת העצבים, לפרק אותה, ולהשתחרר ממנה.

    וכך בהצעה שלך – הדילוג על ”הצלחת” והמעבר אל הקפה, הוא השלמת
    המהלך מבחינת הריטואל שהמוח רגיל אליו, ”והצורך” הפסיכולוגי לאכול
    מתפרק ומשתחרר… ובמקום אכילה רגשית, שותים קפה !

    איזה יופי !!!
    תודה !!!!!!!!!!!!!!!!

    • כרמלה יקרה תודה על ההסבר
      בדיוק כך.
      אנחנו מלאים בהתניות, אפשר לדלג על כמה מהן 🙂

  2. אגב.. יכול להיות קפה, או כל סיום אחר שרגילים אליו… רק להשתדל שזה לא יהיה רוגלך 🙂

Speak Your Mind

*