מפסיקים להסתיר – על מה חייבים להסתכל בתהליך ירידה במשקל

“השקר הראשון שלך הוא שאתה לא משקר. או שיחסית לאחרים אתה ישר. אתה אומר שאתה לא כועס כשאתה מתפוצץ. אומר שלא מדוכא ואין לך חשק לכלום. אומר שלא אכפת לך שאתה צועק מבפנים. אתה עושה פוזה של מצליח כשאתה נכשל. מתיימר כשאינך יכול. ואומר כשאינך יכול כשאינך רוצה. אתה מתלהב מרעיון שאתה שונא, סותר אחרים שאתה מסכים איתם –להראות שאתה יותר חכם. אתה נחמד שאתה מתעב. עצור כשמחבב. מבטל שמקנא. כשלא אכפת לך מספיק לבוא בזמן אמרת שהיו פקקים.

וכל הזמן שיקרת בנוגע למשקלך. קנית בגדים שיסתירו אותך, כשהבגדים לא עלו עלייך אמרת שהתכווצו בכביסה. כשלא רצית להפסיק לאכול אמרת שביוגורט אין קלוריות ושאם תחליט תוכל תמיד לרזות. אמרת שבשבוע הבא תתחיל ואמרת שהדיאטה תפתור הכל: את הדיכאון שבגללו אתה אוכל. את הבדידות ואת העדר המשמעות. (מתוך הספר לדרוש אלוהיםיאיר כספי)

הסתרה מספר 1

אני אתחיל בתהליך ויהיה בסדר.

מדברים היום על שינוי אורח חיים, חס וחלילה לא דיאטה. גישות וידע ישן טעו בדרך שבה ניסו להביא אנשים מסוימים למשקל נמוך ולכן נוצרו אמונות ופחדים שונים לגבי המילה דיאטה. היום כשיש יותר ויותר מידע לגבי גמישות המוח וכלים הגורמים לדפוסי התנהגות להשתנות, דיאטה היא כבר לא מילה גסה,  עדיין אצל הרבה מאד אנשים שמתחילים “דיאטה” מודחקת פנימה ההבנה שכדי לרדת במשקל עליהם לעשות ויתורים על הרגלים ישנים, בחירות ישנות ודפוסים מסויימים. הראש אולי מבין, אך ברמה הריגשית לא מופנמת ההבנה שאנו באמת צריכים להשתנות כדי שמשהו אחר יקרה.

תהליך טוב ותומך ישקף לכם את המקומות מהם אתם מתעלמים, יראה לכם אותם מתוך חמלה כך שתוכלו באמת להסתכל עליהם ולבחור את הדרך והקצב בו אתם רוצים להשתנות.

לא רק כדי שתהיו רזים, אלא כדי שתוכלו להיות מי שאתם רוצים להיות באמת ועד הסוף.

מי שלא יסתכל לאמת הזו בעיניים. מי שמנותק מהאמת, ישבר עם הקושי הראשון. אך כשאתם יודעים שירידה במשקל מבקשת מכם להשתנות ברמות העמוקות ביותר, תוכלו לתת לעצמכם את הזמן ואת הקצב המתאים כדי לעשות שינוי עמוק ואמיתי.

הגילוי : כדי לרדת במשקל ולשמור עליו, אוהבים ואוכלים רק מזון בריא כל החיים.

הסתרה מספר 2

אבל אני אוכל רק מזון בריא.

לאכול רק בריא אומר לאכול רק מזון בריא, לאכול רוב היום בריא ואז בערב לאכול במבה שוקולד או פיצה זה לא אומר לאכול בריא.
חישבו על האוטו שלכם, נניח שרב הזמן אתם ממלאים דלק מתאים ואז פעם אחת מכניסים מילקשייק וניל לתוכו. האם תעשו את זה ? האם תעשו את זה רק פעם אחת ? האם תשימו רק קצת? העניין הוא לא לכעוס על עצמנו שאנחנו אוכלים שטויות, אלא להתבונן בזה ולקבל את העובדה שאנחנו אוכלים גם שטויות, לא תמיד, לא כל הזמן, אבל הרבה יותר ממה שאנחנו מודים בפני עצמנו, ושזה עושה את התפריט שלנו ללא בריא. אם נתבונן מתוך קבלה וחמלה נוכל לתקן, אם נכחיש, השינוי לא יקרה.

הגילוי: אני אוכל גם בריא וגם לא.

הסתרה מספר 3

ניתוק מתחושות הגוף בזמן האכילה.

בזמן האכילה מתקיים מנגנון הדחקה שמנתק את הידע הפיסי שיש לי לגבי המזון ומתעלם מהתחושות שיש לי לאחר אכילת מזון מסויים. אולי קרה לכם בעבר שהורדתם מזון כלשהו מהתפריט ורק אז הבנתם כמה נעים לכם בלעדיו. בעבר יכולתם לאכול הרבה ממנו ועדיין להרגיש מצוין, אך ברגע כשהאזנתם לגוף אתם יכולים לומר מה מתאים לגופכם ומה פחות. עם השנים אנו מתעלמים יותר ויותר מאיתותי הגוף הטבעיים שלנו. חשוב לראות כי המזון שאנו אוכלים נכנס באמת לזרם הדם שלנו, מזין באמת את התאים שלנו. למזון שאנו אוכלים יש תדר אנרגטי, הוא יכול לקבל אנרגיה של אור השמש אדמה ומים ויכול להיות בעל אנרגיות של פלאסטיק, פחד או הרס. האוכל שאתם אוכלים הוא האנרגיה שאתם מכניסים אל הגוף . מה שאתם מכניסים לגוף נכנס לזרם הדם, מזין את התאים את הנפש ואת הנשמה. אם היינו מודעים ברגע האכילה למה שבאמת נכנסים לגופנו היינו בוחרים את מזונותינו בקפידה.

הגילוי : המזון שאנחנו אוכלים באמת נכנס לנו אל הגוף. (בחיי אני עוד נדהמת מזה כל פעם מחדש)

הסתרה מספר 4

גם אני רעב.

הרבה אנשים מתביישים בצורך המאד בסיסי שלהם  שלהם לאכול, בתחושת הרעב שלהם. רעב הפך להיות למשהו מאד לא סקסי.  אנשים לא מודים שהם רעבים, הם מחכים שמישהו אחר יבקש אוכל ואז יצטרפו אל מה שהוא בחר לאכול, גם אם זה לא המזון המדוייק עבורם. יש משהו מבייש בחוסר השליטה בגוף, בצרכים. ולכן ובעיקר מחוץ לבית ומול אנשים אנחנו מתאפקים, לא אוכלים ואז מגיעים מורעבים אל האוכל, לעיתים אוכלים בהסתר, בגניבה. הרבה אנשים משתדלים  לדחות את תחושת הרעב שלהם, כאילו יש משהו לא ראוי בלהרגיש רעב ולכן מתעלמים מהתחושה הטבעית הזו, כך שלאט לאט יכולת זיהוי הרעב המדוייקת שלנו נעלמת. כשהזיהוי דרך הגוף מתעמעם, הראש לוקח פיקוד על זמני האכילה וסוגי המזון. לוקח על עצמו ניהול שאין לו כל דרך להצליח בו, כי אין אף אחד שיודע יותר טוב מגופנו מה נכון לאכול ומתי.

הגילוי : אנחנו אנושיים ולכן מרגישים רעב. מותר ולגיטימי להיות רעב. וגם מותר לבקש אוכל כשרעבים.

הסתרה מספר 5

אני רוצה. יש לי רצונות, יש לי מאוויים, יש לי שאיפות.

אנחנו רוצים כל מיני דברים, אבל עם השנים מסתירים עמוק פנימה את הרצון הזה, אולי כי אנחנו לא חושבים שמגיע לנו, אולי כי תמיד זילזלו ברצון שלנו, אולי כי החלומות שלנו מעולם לא קיבלו מקום ואולי מסיבות אחרות. התוצאה היא רצון מודחק עמוק עמוק פנימה, עד שאיננו יודעים אפילו שיש קול פנימי שרוצה ביטוי. ואז הרצון הזה, הכל כך טיבעי נעלם לו. אנו כבר לא שומעים אותו, רק ממשיכים בשגרת החיים שלנו. ואז נגמרות מטלות היום ונהיה שקט, הרצון מתחיל לפעפע “אני רוצה חיים אחרים” אתם שומעים פתאם, נבהלים דוחפים את המילים פנימה. ואז רוצים לאכול. האכילה היא אפשרית למימוש. הרצון האמיתי מודחק והרצון היחידי שממומש הוא הרצון לאכול משהו טעים. מכיוון שאין איורור לרצון, הוא איננו נשלח ליקום ובשל כך אין לו סיכוי להתגשם ואנחנו, ממשיכים לממש את הרצונות שלנו באוכל. רוצים פיצה, אוכלים פיצה. רוצים גלידה, אוכלים גלידה.

הגילוי: גם לי יש רצונות ואני ראוי להגשים אותם.

הסתרה מספר 6

לא אכלתי כלום היום.

היא שוקלת 95 קג’ ואני שואלת אותה, ” ממה את חושבת שאת משמינה”? , “לא יודעת”, היא עונה… אני באמת לא אוכלת הרבה. היא מתחילה לספר לי על התפריט שלה, כמו מקריאה מתוך ספר פנימי מוכר מאד. היא מתחילה בשתי פרוסות לחם קל וזהו לא אכלה כלום עד הצהריים. כשמסתכלים עוד קצת פנימה היא בעצם אכלה עוד הרבה. היא  לא שקרנית, יחד עם זאת מנגנון ההסתרה מחייב אותה להסתיר את האמת כדי שתוכל להמשיך להיות מושלמת, שתמשיך להיות מול עצמה כמו שהיא חושבת שהיא צריכה להיות, או כמו שדרשו ממנה להיות. הי גברת, היי אדון .אתם אוכלים לפעמים פתי בר, אתם גם אוכלים חבילת גלידה ואחר כך במבה. זה בסדר גמור, אתם עדיין מושלמים, אתם עדיין רגישים, מקסימים ואהובים, זה לא עושה אתכם בהמות שמנות, מטומטמים או חסרי כח רצון. בואו נסתכל על זה באהבה, כך שנוכל לשנות את זה בקצב המתאים. ההסתרות הקטנות, אלה שאנו לא סופרים מקורן בתת מודע, זה שלא רוצה שנשתנה מכל מיני סיבות עתיקות. אנחנו לא אשמים, ממש לא אשמים בזה שהתפלקה לנו עוד עוגיה. אבל אם אנחנו רוצים להיות רזים ובריאים, אנחנו חייבים להסתכל על הסיפור הפנימי שמתחבא מתחת לכל פתי בר .

הגילוי : אני אהוב וראויי למרות שאני אוכל מעבר לצרכי הגוף שלי. לכן אני גם משמין. חלק מהאכילה שלי מגיעה ממקומות לא מודעים, אני מקבל גם את החלק הזה בתוכי.

הסתרה מספר 7

אני לא מרגיש, לא עצוב לי, לא רע לי, אני לא שונא את עצמי, לא עייף מהחיים, לא רע לי בזוגיות שלי.

אנחנו משקרים לעצמנו כדי לשרוד. אנחנו חושבים שאם נודה באמת אולי נהיה חייבים לשנות משהו ושהשינוי מפחיד אותנו מאד. ואז אנחנו לא מודים, אך הרגש נמצא בפנים ומבעבע, קשה להתמודד עם תחושת חוסר השקט, המחנק והפחד. רגש שאינו מאוורר החוצה מתבטא דרך תחושה פיסית גופנית שהמוח שלנו מתרגם לרעב. המקום בו אנו חשים תחושת חרדה או פחד יושב מאד קרוב למקום בו אנו חווים רעב ועל כן פעמים רבות יש בילבול. מכיוון שאכילה היא לא המענה הנכון לצורך שלנו, אנו מתחילים לאכול ומרגישים כבור ללא תחתית. עוד ביס, עוד חתיכה, יש ניתוק מוחלט מהגוף, מהתחושה בגוף ואנחנו עוצרים רק שנייה לפני שאנחנו מקיאים. יש כאלה שגם מקיאים.

הגילוי : אנו מרגישים סקאלה שלמה של רגשות, רגשות נעימים ורגשות לא נעימים, כל הרגשות לגיטימיים ומותר  להרגיש אותם, כי להרגיש זה לחיות באמת.

 

אוכלים נכון, חיים נכון.

 

 

שתפו...

תגובות

Comments

  1. טל של תומר says:

    נהנת לקרוא אותך, תמיד
    אבל עכשיו באופן מיוחד- הכתיבה שלך משתבחת,
    נוגעת וצובטת, מלטפת ובועטת…
    ומידי פעם גם גורמת לי לחייך.
    ככה זה, כשאני קוראת אותך-את מצליחה
    בכשרון מיוחד להוציא אותי מ״שנת החורף״ שלי.
    אז, תודה

  2. Your story was really inieamrtfvo, thanks!

Speak Your Mind

*