מי האמין שלא מגיע לי לאכול ארוחת בוקר

10.7.12

היא לא מצליחה לאכול ארוחת בוקר.
היא יודעת הכל.
היא יודעת שארוחת הבוקר היא שבירת הצום אחרי הלילה,
היא יודעת שאם תאכל בבוקר תהיה פחות רעבה בערב,
היא יודעת שהיא מגיעה רעבה מדי לארוחת הצהריים ואוכלת יותר מדי,
היא יודעת שבמצבי רעב הגוף מתייעל ומנצל כל קלוריה טוב יותר ,
היא יודעת שהרכב הגוף שלה משתנה ואחוזי השומן עולים,
היא יודעת הכל.
והיא שוב קמה בבוקר
רצה לקפה, לסיגריה, לפעמים שתיים.
היא עוצמת עיניים…
צוללת פנימה,
הסיפור הפנימי נחשף :

“מי את שתאכלי אם עדיין לא שרפת”
“לא מגיע לך אוכל, עוד לא עשית כלום !!”

היא פותחת עיניים ושואלת:

“מי האמין שלא מגיע לי לאכול ?”

כל כך הרבה חוזים פנימיים אנו יוצרים בתוכנו, רבים מהם קשורים להתנהגויות אכילה.
כדי לשנות את ההתנהגות ולבחור בהתאם לצרכים האמיתיים של גופנו ולרצוננו האמיתי יש לבדוק את כל האמונות הפנימיות שלנו, האמונות שמקדמות את המטרה ישארו ואת אלה שלא מקדמות משנים.
רק שינוי אמונות, הבטחות ונדרים פנימיים מאפשרים בחירה אמיתית.
שבירת האוטומט מאפשר הזדמנויות חדשות כמו ארוחת בוקר.

מעניין לאיזה בוקר תתעורר מחר?

15.7.12

מכתב מכמה בקרים שאחרי :

את לא מאמינה כמה דברים זה פתח אצלי

כי מה זה בעצם  לפתוח את הבוקר בארוחת בוקר?

זה להגיד כן לחיים, במקום, רגע אני עוד לא מוכנה.

זה לומר, כן לעצמך, כאן ועכשיו מהרגע שפקחת את העיניים, מעצם היותך קיימת.

זה לתת הזדמנות. זה לבטוח. זה להתחיל כל יום מחדש מבראשית.

 

אוכלים נכון, חיים נכון. 

 

 

שתפו...

תגובות

Speak Your Mind

*