אכלנים בלילה – מצב חירום

זה לא עוד פוסט על הישרדות, או על הגוף שנכנס לסטרס אחרי שהרעבנו אותו, זה לא פוסט על דיאטת חסה או כרוב. זה דווקא פוסט על מלחמה.

מלחמה- אזעקה עולה ויורדת. קולות של ריצה, למקלט? לחדר האטום? יש ממ”ד אין ממ”ד, מבלבל. אז אם אין לי ממ”ד עדיף שארוץ לחדר המדרגות או למקלט?

ההתלבטות הראשונה עולה ואני כבר בדמיוני נעצרת. אם ברגע זה תהיה אזעקה אני לגמרי אתבלבל.

מלחמת המפרץ פרצה כשהייתי בת 16, שם ידעתי בדיוק מה עלי לעשות בזמן האזעקה . הכל היה מאד ברור, הוכרז מצב חירום, אטמנו חלונות, והייתה לנו ערכה צמודה עם מסכת אב”כ, מזרק אטרופין, קשית שתיה ועוד אקססוריז לקראת מתקפה כימית.

במלחמת המפרץ, ידעתי בדיוק מה לעשות כשיש אזעקה והייתי מסתובבת עם ערכת המלחמה שלי לכל מקום.

הפוסט הזה נכתב בעיקבות רעיון מקסים שנתנה לי יונית וורבר שהיא מאמנת להצלחה אישית ועיסקית ומומחית ליצירת מוטיבציה. יונית מספרת כי בילדותה היו הרבה הפסקות חשמל. ומכיוון שברגע המפתיע בו מגיע החושך, קשה לאתר את הפנס או את הגפרורים, הכינו בביתה קופסא לשעת חירום אליה ניגשים באופן אוטומאטי בכל פעם שנכבה החשמל. יונית ורבר מלמדת  את הלקוחות שלה לייצר קופסת חירום לרגעים הקשים, אליה ניגשים ברגעים בהם אנו לא רוצים שההרגל האוטומטי ינהל אותנו.

דרך הקופסא נוכל לייצר הרגל חדש, כי ביננו, למרות שאנחנו מאד חכמים,מי שמנהל אותנו בכ-80 % מההתנהלות שלנו הוא הלא מודע .

אז לפני שהלא מודע ירוץ לאכול משהו, ניצור אוטומט חדש ונרוץ קודם כל לקופסת החירום .

קופסת החירום של יונית, לקחה אותי למחשבות על מלחמה. אנשים רבים מתארים את מערכת היחסים שלהן עם האוכל כמלחמה. רבים מתארים את הרגע שמגיע ה”בא לי”, זה יכול להיות גם “אני חייב משהו ” או “מגיע לי”. זה קורה בעיקר בערב ומתואר כמאבק קשה מנשוא של החלק שרוצה את השינוי, רוצה כבר חיים אחרים, רוצה להיות בשליטה. לבין החלק הישן והלא מודע שרק רוצה להשאיר אותנו במצב הקיים ואם אפשר אז עם חבילת במבה.

במצב של מלחמה, אין זמן להחלטות, למחשבות על מה אני צריך באמת עכשיו, ולמרות שברור לי אפילו שזה כנראה לא אוכל, אלא נחמה או הרגעה או תחושת שמחה אין לי את הזמן להבין מה אני באמת צריך או רוצה עכשיו. קופסת החירום של יונית משמשת נתיב אוטומטי אל מה שירגיע אותי, ישמח אותי או ינחם אותי. ועל כן התחברתי מאד לערכת החירום של יונית. ערכת החירום של יונית מאפשרת שינוי כיוון במצב בו המוח צועק, עכשיו! אני! רוצה! מתוק!

כי בתוך המאבק עצמו, קשה מאד לייצר החלטות מתאימות. בתוך הלופ הרגשי כשכל מה שמעניין אותנו זה להרגיע את המחשבות האלה על העוגה או השוקולד יהיה לנו קשה מאד לעמוד מול החלק הטורדני. אז במלחמה, כמו במלחמה. בואו ונבנה לנו ערכת חירום, כזו מן כזו ערכה שמכילה את כל הרעיונות שיוכלו לתת לכם את מה שאתם חושבים שאתם מקבלים דרך האוכל- אוי רגיעה, אולי סיפוק נחמה או שמחה. בקופסא יכולות להיות אפילו תזכורות להרגלים ממש פשוטים, אבל כאלה שנשכחים לגמרי ברגעי האמת.

ערכת החירום שלי :

בקבוק מים – תמיד טוב.

קצף אמבטיה – שיזכיר לי אמבטיה מרגיעה (הרגל כל כך חדש שאין לי סיכוי שאחשוב עליו ברגעי האמת).

דיסק מדיטציה.

דיסק עם שירים אהובים.

מחברת כתיבה ועט איכותי – כי לכתוב זה תמיד עוזר, אבל למי יש כוח לחפש עט.

תמונות של אנשים אהובים שמצחיקים אותי.

רשימת טלפונים של אנשים שתמיד אומרים לי איך לא התקשרת אליי ? וברגעי האמת אני תמיד שוכחת אותם.

חבל קפיצה – מוזר אבל תמיד עוזר לשנות את המצב הפיזיולוגי.

סרטים שתמיד אני רוצה לראות ואף פעם אין לי זמן.

גרביים. (מי מנחש למה?)

אז אני מתחילה להרכיב את הערכה שלי,  כבר אפילו בחרתי לי מגירה מיוחדת במטבח.

אז ספרו לי על הערכה שלכם..

 

 

 

שתפו...

תגובות

Speak Your Mind

*