תקשיבי לי כבר!

שלום יקרה.

לא, זו לא נזיפה בך. זו רק התחלה של דיאלוג ביננו ואני ממש אעריך את זה שתקשיבי לי…
זוכרת את הרגע הזה שפתאום בא לך לאכול? את חייבת עכשיו, ולא, לא תפוח ובטח לא מלפפון.
את רוצה אוכל (כי תפוח הרי זה לא אוכל), פחמימות סוכר, שומנים כמה שיותר מהר ובדיוק עכשיו.

חוסר השקט מטפס במעלה הגרון משתלט על המוח ולוקח אותך אל האכילה.

בסופה את מלאה או מפוצצת,לפעמים עם רגשות אשמה ולפעמים בלי,  את כבר מטושטשת וכבר ממש לא קשובה למה שהיה שם בתוכך.
אני רוצה לספר לך מה קרה שם. את יודעת, הרגע הזה, שפתאום בא לך לאכול במיידי ועכשיו, הוא רגע כל כך מדהים וחשוב.
שנייה, שנייה, לפני שאת מרימה גבה אני רוצה להסביר לך משהו.
תקשיבי לי כבר זה המשפט שהתחושה הזו רוצה להגיד לך, תקשיבי לי רק לרגע כדי שתוכלי להתפתח
ללמוד על עצמך, על צמיחה, על הרגשות שלך, על הרצונות הכמוסים ביותר שלך.
אבל את מתבלבלת ופונה לאוכל,( שמעתי מעוד חברות נסתרות שזה קורה גם אצלן) , את בטוחה  שאוכל זה מה שהגוף צריך, וגם
מתוך הבילבול את משכנעת את עצמך בצורה יצירתית במיוחד למה עוגה או שוקולד זה מה שאת צריכה עכשיו.
אבל הגוף רוצה אותך: רוצה אותך מקשיבה, רוצה אותך לומדת ומחבקת אותך.
כל כך הרבה זמן אנחנו רחוקות ואת לא מקשיבה לי. אני באמת רוצה לעזור לך, כי אני נמצאת בתוכך, תמיד
מחכה שתקשיבי.
שלך באהבה רבה, מחכה לך,

  האני הרזה.
האני הרזה

שתפו...

תגובות

Speak Your Mind

*