רגע של מודעות- לכל אחד יש את המפה שלו

איך ימים ראשונים בכתה א קשורים למודעות עצמית

רבע לשמונה , אנחנו מגיעות לבי”ס, מוקדם יותר כדי שילדת כתה א’ שלי תוכל עוד קצת להתנדנד בנדנדה .היא מאושרת, רצה עם חברה לנדנדות. אני בודקת איתה שיודעת את הדרך לכתה ומזכירה לה את הצילצול. היא מהנהנת בשמחה. בדיוק דיברתי על זה עם אופק היא אומרת.

אז עכשיו תורי..

ייש לי  20 דקות לרוץ לסופר ,אין מים בבית והמונחה הראשונה שלי מגיעה בשמונה וחצי, הפלפון שלי מראה סימני גסיסה ואין לי מושג איפה המטען, אני אהיה חייבת לעבור לטעון אותו קצת באוטו, עוד 8 דקות הלכו.
לזוועתי אני קולטת ששכחתי להביא לילדה את בקבוק המים, יש לי שמונה דקות לרוץ לסופר ולחזור לפני הצילצול, אני מחשבת זמנים ,שער אחורי פתוח? אין לי מושג. מתחילה לדהור לכיוון הסופר
עושה קנייה במהירות, ואפילו באופן מפתיע עומדת בתור הנכון שמתקדם במהרה.. אני אספיק.. אין לה עודף…אני מתחננת.. בבקשה, יסגרו לי את השער, הקופאית משתנסת, בואי איתי לקופה ראשית. אנחנו רצות.
אני מגיעה לכיתה בכוחות אחרונים.

NLP- הנחת יסוד ראשונה המפה שונה מהשטח, השטחמציאות אובייקטיבית,המפה החוויה הסובייקטיבית

האופן בו כל אחד מאיתנו קולט את העולם או מפת העולם האישית. כל אחד מאיתנו חווה את העולם באופן שונה בעקבות חוויות שחווה במהלך השנים והפירושים שנתן להם, הדרך בה גדלנו וחווינו חוויות ביסס אצלנו מערכת אמונות וערכים דרכם אנו מגיבים אל העולם. לכל אחד מפה אחרת ,מספר המפות כמספר האנשים ,ועל כן כל אחד יפרש אירועים אחרת, את המפה הניטרלית (האובייקטיבית)אנחנו לא ממש מכירים וכנראה לעולם לא נכיר.

ועשיו תור המורה :

היא  כבר שם מעשרה לשמונה, הרבה הורים בפנים. קשה להיפרד בימים הראשונים בכתה א’ .. להיפרד מהילדות של הילד. להשאיר אותו עם עוד 36 ילדים .. אז הם שם לעוד רגע אחד. והיא המורה כבר רוצה שילכו, שיתנו לה לעבוד, המחשבות שלה רצות בעודה עומדת ומסתכלת עליהם, עלינו ההורים. היא עומדת שם, היא – מול 36 ילדים ו 30 הורים. היא רואה אותי בשמונה ושתי דקות, הדלת עוד פתוחה, עוד יש הורים בפנים.אני מביאה לילדה בגאווה את הבקבוק, , הילדה רצה אליי לשתות. לאן את רצה? המורה אומרת בטון דידקטי.. אני מגנה על הילדה וגאה בהספק שלי :” היא צמאה, עכשיו הבאתי לה אותו.” היא נותנת בי מבט זועף- איזה חוסר אחריות.

שתפו...

תגובות

Speak Your Mind

*